"התקופה הכחולה" ( 1901  -  1904  )

 

"התקופה הכחולה" היא התקופה הציורית הראשונה של פיקאסו הצעיר בה ניסה להתנתק מהשפעות קודמות. בשנים אלו נדד האמן  בין שתי הערים החשובות בחייו: פאריס וברצלונה. את מרבית העבודות בחר פיקאסו לצייר דווקא בברצלונה הרחק מהבירה האמנותית  - פאריס. הסיבות העיקריות לציור בכחול מורכבות ופשוטות כאחד. רק סיבה אישית אחת ברורה ממש: בשנת 1901 חש פיקאסו במשב הקר של המוות, כאשר קרלוס קסאחאמס,(Casagemas ), חבר ואמן, ירה בעצמו בשל אהבה נכזבת. ההשפעה של המעשה הייתה ארוכת טווח, והיא ניכרת בעבודות רבות ב"תקופה הכחולה".

האווירה המלנכולית ששררה בשורות החברה האינטלקטואלית בפאריס ובברצלונה, והתחושה של סוף המאה ( Fin de Siecle ) כפי שבאה לידי ביטוי בספרות התקופה שפיקאסו התוודע אליה באמצעות ידידו החדש מקס ג'קוב (Max Jacob) ניכרת היטב בצבע הכחול. לכחול הייתה אסוציאציה של דקדנס והוא נתפש כצבע ספיריטואלי. העיסוק בבעיות חברתיות היה מקובל בספרות ובאמנות של שלהי המאה ה – 19 . הציירים הסימבוליסטים גילו עניין בדמויות שוליים והשתמשו בכחול ובטונים ירקרקים כדי ליצור איכויות רגשיות סימבוליות גם כאשר לא הייתה סיבה נאטורליסטית לעשות זאת. הזדהותו של פיקאסו עם הסובלים והעניים הייתה כנה, גם בשל היותו עני ורעב ללחם לעיתים מזומנות. התעניינותו בזנות הייתה משמעותית: ונראה שרצה להעביר את חלום הבלהות המיני העירוני האקטואלי של ברצלונה ופאריס לרמה רוחנית וחסרת זמן. האפקטים הכחלחלים הרוחניים ביצירתו של הצייר הספרדי אל – גרקו (El Greco) בודאי שהיו מוכרים לפיקאסו, וגם ההארה המסתורית המתקבלת בהנחת הצבעים הכחולים זה לצד זה אפשרה לו להתרחק מהפרטים האקטואליים ולהעביר את הדברים למישור כללי ורוחני יותר. 

הדמויות המופיעות ביצירות של "התקופה הכחולה" אבודות - מיואשות : קבצנים, אמהות עטופות יגון, ילדים חולים, זוגות מנוכרים, עיוורים. הקומפוזיציות בנויות ממספר מצומצם של דמויות -  הצורות פשוטות, סגורות ע"י קו מתאר כהה המבודד אותן, רבות מהן נראות כמפוסלות, מצויות בתוך חלל אמוציונלי. הגוונים הכחולים  חסרי החדווה נוסכים עצבות. מרבית הציורים מונוכרומטים, יותר מאשר ממש כחולים. מספר מועט של צבעים טונים וגוונים קרובים כמו כחול וירוק. מעבר לכל ההיבטים של הצבע הכחול, כאשר הצבע והציור הינם אוטונומיים  המונוכרום מקבל משמעות חדשה  ומתקשר להפשטה .