|
משה קופפרמן –
1926 - 2003 משה
קופפרמן נולד בעיר ירוסלב בגליציה פולין. בשנת 1941 גורש עם משפחתו מהעיר, וכל
שנות המלחמה עברו עליו בבריחה ונדודים ברחבי אירופה, סיביר וקזחסתן. הוריו נפטרו
במהלך שנות הנדודים. עם תום
המלחמה חזר לעירו, ולאחר שגם אחותו נפטרה, עבר למחנות עקורים של "שארית הפליטה" בגרמניה,
ומשם עלה ארצה. קופפרמן היה בין מקימי קיבוץ "לוחמי הגיטאות", שם חי
ויצר עד לפטירתו בשנת 2003. בשנת 2000 הוענק לו פרס ישראל לאמנות. משפחתו של
קופפרמן היתה ציונית- מסורתית, וקופת קק"ל הכחולה היתה מן הפריטים הבולטים
בבית. סבו ובני משפחתו האחרים היו חרשי נחושת ומכאן השם קופפרמן. הוריו היו
סוחרים וסבלו מהגזרות הכלכליות הקשות בפולין. בילדותו
למד בבית ספר יהודי פולני, והיה ידוע כ"הצייר של הכיתה". בבית הספר
נחשף לציירים פולנים כמו גם לציוריו של הצייר היהודי אפרים משה ליליאן. בשנות
הנדודים הרבות לא צייר כלל והחל לרשום רק לאחר ששב לפולין עם תום המלחמה. ציורים
של גדולי האמנות ראה לראשונה במינכן כששהה במחנה העקורים. עם עלייתו
ארצה, השתתף בקורסים לציור אצל חיים אתר, יוסף זריצקי ואביגדור סטימצקי, והושפע
מ"אופקים חדשים". בצבעי שמן החל לצייר רק בארץ בתחילת שנות החמישים,
והציג עבודותיו לראשונה בתערוכה של אמני הקיבוץ בשנת 1952. קופפרמן
ראה במלאכת הציור עבודה. הוא "בונה ציור". היו לו הרגלי עבודה כפועל
מקצועי בענף הבניה. הרגל שקנה
לאחר שנשלח להכשרה לקורס טפסנות בנין בעין חרוד, ועבד כבנאי, במשך שנים רבות.
האטלייה שלו בקיבוץ לוחמי הגיטאות הוכר כ"ענף ייצור" מכניס למשק. על מנת
להבין את ציוריו של קופפרמן יש להכיר תחילה את תהליך העבודה שלו. קופפרמן
מצייר שכבות רבות, כאשר מתחת לכל שכבה מבצבצות השכבות שקדמו לה. כלי
עבודתו מגוונים: גלגלות,
שפכטלים, סכינים, סרגלים, ניירות דבק, מברשות וידיים, בעזרתם הוא בונה - מצייר
מורח ומגרד, מדביק ומסיר, רושם מוחק ומכסה שוב – וחוזר חלילה. תוצאות
השימוש בכלים השונים ניכרות היטב בחומריות, במקצב ובקומפוזיציה, שהיא מעין גריד
של קווים אופקיים ואנכיים. סולם הצבעים מצומצם: פלטה מעושנת ומעורפלת-
שחור ולבן, אפורים, ירקרקים, והרבה סגול אפרפר. "הסגול הנקי" יוצא
מקופסת הצבע. "הסגול המלוכלך" הקופפרמני, הוא תוצאה של מה שהסיר
בשכבות המוקדמות באמצעות השפכטל, והוא משתמש בו לשכבה הבאה. בהתמודדות עם
החלל ישנם ניגודים של דבר והיפוכו. הציור עם הפסים נותן אשלייה של תריס,
לעיתים מסגרת חלון, ולמרות שהבסיס ליצירה הוא מעין קיר שטוח, ניתן לראות אשלייה
של עומק, חלקי מבנים, גגות גשרים ועמודים, שלדי בנין ועוד. קופפרמן לא מבטל
לחלוטין את האשלייה האופטית ואינו הורס לחלוטין את הניגוד שבין צורה דמות ורקע,
לשם השגת מופשט שטוח וטהור. הגריד או הסורג בעברית, הוא חיץ של שני עברים והוא
מציע נקודות מבט שונות ממשיות או מדומיינות משני עבריו – פנימה והחוצה. בעבודות
הנייר שלו, קופפרמן מקפל את
הנייר המכוסה בשכבות שקופות ורטובות, ורושם עליהן באמצעות סרגל וגרפית עבה מערכת
גרידים, החודרת לשכבות הלחות הפנימיות של הצבע. בתחילת
דרכו האמנותית ביקשו מבקרים שונים למצוא בציוריו המופשטים רמזים לדימויים
הקשורים לשואה: הקווים הישרים "פוענחו" כמסילות ברזל, גדרות המחנות,
בגדי האסירים והגופות. קופפרמן טען שאינו עוסק בסמלים חזותיים פשטניים, וייחס
לעבודותיו משמעות וערכים אוניברסליים כמו זמן, זיכרון זרימה וקוויות. קופפרמן גם
דחה את הפרשנות של האפור החוזר בעבודותיו כמוות וכיליון. התנגדותו זו מנעה את
קיטלוגו כ"אמן שואה". שרית שפירא
טוענת שקופפרמן מעולם לא הודה ולא הכחיש את הקשר שלו לשואה. הקשר הוא לא דרך
פסים ובגדי אסירים וגדרות תיל..."נראה לי שהקשר שלו לשואה הוא האופן שבו
היא נמשכת. האקט נמשך למרות מה שקרה. הפעולה נמשכת, והיא גם לא נמשכת - כל יום
ממשיך משהו להכתב אבל גם לא יכול להכתב. קופפרמן מוסר עדות וגם מוחק אותה כי אי
אפשר לרשום עדות". הציור
המופשט כמעט אילם, מייצג את הבלתי ניתן לייצוג. הצופה רואה את התוצר הסופי, את
השכבה האחרונה או את מה שהאמן השאיר גלוי. את התהליך אפשר לדמיין. הזמן של הציור
עצמו הוא תמיד בהווה ותמיד בבת אחת. העבר קבור בשכבות התחתונות. באמצעות הטכניקה
שלו קופפרמן יוצר היסטוריה , הוא מצייר ומוחק מכסה ומגלה, מאחר וכיצד ניתן לרשום
היסטוריה במקום בו נמחקה? ולכן הדימויים מוכחשים מיד. תהליך היצירה הוא שמכניס
את מימד הזמן ליצירה. במשך
ארבעים שנה עסק קופפרמן בבניה ופרוק כמעט חסרי תכלית ברורה, ציור לא מוגדר שאינו
מוביל לשום מקום. חזרה סיזיפית על אותם סימנים מחוקים, כתמים וקוים הרוסים. ששים שנה
אחרי השואה, קופפרמן חשב שגורל השואה לשקוע, ככל זכרון היסטורי אחר. מודעות זו
גרמה לכך, כנראה, שלאחר שנים רבות בהן טען שהזמן הוא הנושא המרכזי בעבודותיו,
יצר קופפרמן בסוף שנות התשעים את הסידרה "די קריעה"
(קריעה ביידיש), והסביר שכל ציור וציור מייצג, אך לאו דווקא מתאר שלב
בשואה. ועל כך אמר: "העבודה שלי מתקיימת בזמן גם סביב אירועים עכשויים
ארועי לבנון, רצח רבין והיא גם נקשרת לשואה ולהיסטוריה". "העבודה שלי
היא אמנות יהודית" - ולשאלה מה יהודי בעבודות שלך?
השיב:"זוהי אמנות שמתקיימת לאחר השואה". "קווים
מקבילים אינם בהכרח פסי רכבת – בחוץ יש קווים מקבילים בשדות, באדמה החרושה
במבנים הנשקפים מחלוני, בית לוחמי הגיטאות והאקוודוקט הרומי העתיק – זהו ציור
יהודי בדור התקומה". משה
קופפרמן נהג לחתום כמה פעמים על יצירותיו. לטעמו החתימה זוהי הוכחה של נוכחות,
"הייתי כאן", חתימה זוהי הוכחה לאותנטיות, החתימה היא חלק בלתי נפרד
מהיצירה, והחתימה היא גם מעין פעולה של הפסקה - לעצור את הזמן. קישור ליצירה "ציור שמן" 1974. - לחץ כאן קישור ליצירה "ללא כותרת" 1988 שמן על בד. - לחץ
כאן מקורות: אמיר,
יונתן, "חוסר סדר מאורגן" , אתר רשימות, 2005.12.29. אתר משרד
החינוך, גף פרסי ישראל - קורות
חיים - מקבלי פרס ישראל לשנת תש"ס - 2000 . מנור, דליה, "קווים מקבילים" , פרוטוקולים
היסטוריה ותיאוריה גליון מס' 1
, בצלאל, 26.11.2005. פאר, מני, "שיחה
עם אמן", משה קופפרמן, 1996. שור, דליה,
"משה קופפרמן והשואה ומשה קופפרמן בכלל", קולמוסנט,
18.4.2004. שפי, סמדר,
"משה קופפרמן", וואלה - "הארץ" 22.6.2003. שפירא,
בת-שבע, "דימויי סריג בציור" קטלוג תערוכת חורף 2003. |