|
פיקאסו
פ. "התקופה הורודה" - 1904 - 1905 "התקופה
הורודה" ארכה זמן קצר בלבד – בין סוף 1904 ועד לקיץ 1905, כאשר
פיקאסו נסע להולנד. היו אלה חודשים ספורים , בסגנון מיוחד זה ולולא היצירה
הגדולה "משפחת
הסלטימבנקים" ניתן היה לחשוב שאין לה חשיבות מיוחדת וזוהי אינה אלא
פזה קצרה בקריירה של פיקאסו.
בתקופה זו פיקאסו צייר מעט מאוד ציורי שמן, ומרבית העבודות הן בפסטל גואש
ודיו, ומספר גדול של רישומים ותחריטים. אנשי
הקרקס הנודדים היו לנושא המועדף בציוריו. לנושא הקרקס ולגיבוריו מסורת ארוכת
ימים באמנות ובספרות במיוחד בשלהי המאה ה – 19.אמנים רבים כמו דגא, טולוז –
לוטרק וסירה, ציירו את אנשי הקרקס והציגו טיפוסים של "הקומדיה דל
ארטה" גיבורים טראגיים עירוניים כפי שהיו. שחקני הקרקס נחשבו לדמויות
שוליים בחברה, עניים אך חופשיים. ככאלה סיפקו בשפע סמלים לאמני האוונגרד כפיקאסו
וידידיו הספרדים והצרפתים שנודעו כ"חבורת פיקאסו". חבריו של פיקאסו,
המשוררים מקס ג'קוב וגאיום אפולינר
( Guillaume Apollinaire ) חלקו עמו התלהבות משותפת כלפי הקרקס והתיאטרון הפופולרי.
עפ"י זיכרונותיה של גרטרוד
שטיין, נפגשו הידידים פעם בשבוע בהופעות של קרקס "מדראנו" (Medrano) שהקים את אוהלו במונמרטר. פיקאסו
וחבריו קיימו יחסים קרובים
ואינטימיים עם הליצנים והג'ונגלרים ובני משפחותיהם, והכירו מקרוב גם את חיות
המחמד המאולפות – קופים תיישים וסוסי פוני לבנים, המופיעים ביצירות "הורודות".
אקרובטים צעירים ורקדניות דקיקות, פעלולנים ורוכבים, ליצנים והרלקינים לבושים
בבגדי טלאים, מצויים בסביבה אינטימית לעיתים פסטורלית. הטונים הכחולים התבהרו ורמזים לצבעים
חדשים החלו להופיע. זו הייתה בדיוק התקופה בה הצבעוניות הפוביסטית פרצה לעולם האמנות – אבל הפלטה
של פיקאסו המשיכה להיות מאופקת. אפילו כשצייר את בגדי ההרלקין העדיף פיקאסו
טונים קרים כמעט חסרי צבע. הגוונים הורודים לבנבנים מעניקים ליצירות איכות
קלאסית אידיאלית, ולעיתים קרובות
משפחת האקרובטים מזכירה את "המשפחה הקדושה" המסורתית. |