נספח: שלושת המיתוסים העתיקים העוסקים במוסיקה

יונתן בר-יושפט

 

1. מרסיאס הסאטיר (חציו אדם וחציו תיש) היה נגן חליל וירטואוז, שעבד את אל היין והתשוקה דיוניסוס. הוא הרהיב עוז להתחרות בנגינה עם אפולו, אל השמש, הנבואה, החוכמה והמוסיקה (שליווה את שירתו בנגינה בלירה) – והפסיד לו. לפי אחת הגרסאות מרסיאס הפליא בנגינה, ואילו אפולו ניגן וליווה את עצמו בשירה. מרסיאס טען להגנתו כי התחרות אינה הוגנת כיוון שלא ניתן לנגן בחליל ולשיר בה-בעת, ובמבחן הנגינה בלבד היתה ידו על העליונה; אולם בסופו של דבר הפסיד בתחרות, כיוון שהשופטות היו תשע המוזות, מעניקות ההשראה, שהונהגו בידי אפולו. כעונש על שהעז להתמודד עם האלים הפשיט אפולו את עורו של מרסיאס מעליו, בעודו בחיים!

 

 

2. הסירנות היו נימפות ים בעלות גוף ציפור וראש אישה. הסירנות חיו באי מוקף סלעים וצוקים חדים, ושם ישבו ושרו שירים מכשפים ביופיים. שירתן הייתה כה ענוגה, עד שגרמה ליורדי הים שחלפו באזור לקפוץ מספינותיהם אל מותם, או לסטות ממסלולם ולכיוון את ספינותיהם לעבר הסלעים, שם נטרפו. האדם היחיד שהצליח להאזין לשירתן ולהישאר בחיים היה אודיסאוס הנבון (מלך איתקה שהוביל לנצחון על טרויה בזכות סוס-העץ המפורסם). אודיסאוס הורה לספניו לאטום את אוזניהם בדונג, לקשור אותו לראש התורן ולהמשיך בחתירה ויהי-מה. וכך, למרות שזעק אליהם לשנות את נתיבם, לא שמעו אותו והם ניצלו! הסירנות נקמו בו מאוחר יותר, וגרמו למות בנו, טלמאכוס.

 


3. אורפאוס, בנו של האל אפולו, היה משורר שליווה עצמו בנגינה בלירה, ובכוח שירתו הקסומה השפיע על החיים והטבע שסביבו. אורפאוס נשא לאישה את הנימפה היפה אאורידיצ'ה, ובעודו ממתין לה ביום חתונתם הגיע שליח ובישר לו כי אהובתו הוכשה למוות בידי נחש. אורפאוס סרב להתנחם והחליט לרדת לשאול ולהשיבה לעולם החיים. באמצעות שירתו הצליח לכשף את כארון, הספן המעביר את המתים דרך נהר הסטיכס לממלכת השאול. הדס, מלך השאול, הוקסם משירתו והסכים להשיב לו את אאורידיצ'ה – בתנאי שיילך לפניה ולא יסב את ראשו עד צאתם מהשאול; אולם אורפאוס לא התאפק והציץ לבסוף אחורה; ברגע שהביט בה נמוגה כעשן ואבדה לעד. בצערו הרב שר שירי יגון איומים למשמע, ושבט נשים פראיות שעבר במקום קרע את גופו לגזרים והשליך את ראשו לנהר, שם הוא ממשיך לשיר עד עצם היום הזה!